ניתוח ראשוני לסרטן שחלה מתקדם

ינואר 2020

תהליך סרטן שחלה בשלב 1 ו-2

ניתוח ראשוני (Primary debulking) עם שארית מחלה מינימלית לסרטן שחלה מתקדם מול ניתוח שניוני

.(Interval debulking) לאחר מתן כימותרפיה (Neoadjuvant) ללא שארית מחלה

רקע על הניתוח:

במהלך ניתוח בהתוויה של סרטן שחלה אפיתליאלי, פרט להוצאת רחם, טפולות ואומנטום

(שכבת שומן העוטפת את איברי הבטן), המטרה היא הוצאת כל רקמה גידולית בחלל הבטן הנראית לעין (complete debulking).

ניתוח ללא שארית מחלה הוא מרכיב חשוב מאוד בקביעת הפרוגנוזה בסרטן שחלה בשלבי מחלה מתקדמים.

ניתוח עם שארית מחלה מינימלית (optimal debulking) נחשב באופן מסורתי כניתוח שבסופו, שארית הגידול בחלל הבטן 1 ס"מ. ניתוח שבסופו לא קיימת רקמה סרטנית נראית לעין קשור בתוצאות הישרדותיות טובות הרבה יותר מניתוח בסופו נאלצים להשאיר רקמה גידולית (הדבר קורה לרוב בשל האילוץ שלא לסכן איברים סמוכים, כאשר הגידול מערב אזורים בעייתיים כמו כלי דם גדולים, חלק נרחב ממערכת העיכול, חודר לכבד וכד׳).

סרטן השחלה בשלבים מתקדמים שלב 3 ו-4

למרבה הצער, ניתוח שבסופו לא נראית כלל רקמה גידולית מתאפשר בפחות ממחצית המקרים של סרטן שחלה בשלב מתקדם. עבודת קודמות השוו מתן כימותרפיה לפני הניתוח (neoadjuvant), ניתוח ולאחריו כימותרפיה נוספת לעומת ניתוח ראשוני ולאחריו כימותרפיה. בכל העבודות הללו התוצאות ההישרדותיות של שתי הקבוצות היו דומות. יחד עם זאת, חשוב לציין שנשים שקיבלו כימותרפיה לפני הניתוח, סבלו משיעור סיבוכים נמוך יותר והחלמה מהירה יותר לאחר הניתוח, מה שמהווה מרכיב מאוד משמעותי באיכות החיים.

במאמר תצפיתי שפורסם לאחרונה בעיתון GYNECOLOGIC ONCOLOGY, פגוטי (Fagotti) וחבריה השוו תוצאות הישרדותיות של נשים עם סרטן שחלה בשלבים מתקדמים, שעברו ניתוח ראשוני (primary debulking), בסופו נשארה שארית מחלה של 1-10 מ"מ בלבד ולאחריו כימותרפיה לעומת נשים שטופלו בכימותרפיה ניאואדג׳ובנטית (כזו שניתנת לפני הניתוח), ניתוח שבסופו לא נשארה מחלה כלל (interval complete debulking) ולאחריו שוב כימותרפיה.

שיטות:

במחקר נסקרו גיליונות של 207 נשים עם סרטן שחלה בשלב מתקדם (שלבים 3-4).

מתוכן 59 עברו ניתוח ראשוני עם שארית מחלה בסופו של 1-10 מ״מ ו-148 עברו ניתוח לאחר מתן כימותרפיה,

בסופו לא נראתה מחלה בחלל הבטן.

תוצאות:

נשים בקבוצת הניתוח הראשוני היו צעירות יותר והניתוחים במקרים אלו דורגו מורכבים יותר בשל העומס הגידולי בחלל הבטן. שיעור הסיבוכים הניתוחיים בקבוצת הניתוח הראשוני עמד על 16.9% לעומת 1.3% בקבוצת הביקורת. יותר מכך, שיעור הסיבוכים הבתר ניתוחיים עמד על 28.8% בקבוצת הניתוח הראשוני לעומת 2% בלבד בקבוצה שקיבלה כימותרפיה לפני הניתוח. המחקר כלל מעקב של כ- 56.4 חודשים אחר נשים אלו. במהלך תקופה זו 117 נשים (56.5%) מתו מהמחלה. שיעור הישנות המחלה היה דומה בשתי הקבוצות ועמד על כ-81%. נשים שטופלו בכימותרפיה לפני הניתוח שרדו בממוצע תקופה ארוכה יותר לעומת נשים שעברו ניתוח ראשוני (52.4 חודשים לעומת 41.4 חודשים).

מסקנה:

מאמר זה מדגיש את הצורך בדיוק מקסימלי בהתאמת הטיפול הניתוחי למטופלת. יש להמליץ על כימותרפיה ניאואדג׳ובנטית ולאחריה ניתוח לנשים בהן צפויה להיות שארית מחלה בתום הניתוח הראשוני (ניתן לנסות להעריך בהדמיה לפני הניתוח), גם אם היא מילימטרית. גישה זו כרוכה בנוסף בסיכון ניתוחי ובתר ניתוחי נמוך יותר למטופלת ובמחקר זה מאריכה את חיי המטופלות.

בבריאות, ד"ר לירון קוגן

איורים: קופי אידית